It was really quite a traumatic experience for me, at first, and until I met Karen, until Karen and Daniel joined my course, every break I cried in the bathroom alone, and I'm not saying this to be dramatic, it was simply my experience in the Ulpan... and after the break I would give myself a pep-talk, that "you can do it, you're smart... these people - they don't know it's racist, they don't know it hurts, and that it hurts me, and I think... there was no one to ask 'how are you?' And Karen and Daniel were the first people to ask me that!
And it was so like revolutionary that someone noticed my experience and noticed that it was difficult. And until I met Itamar and Miriam and Shay and Dave and the team of TINAU I felt really alone in my experience.
And that was my experience in the Ulpan, and my experience in the country
The fact that I'm different, and how I arrived and why I'm here, and no one understands, no one notices, like, I didn’t make aliyah - that's an experience that people understand, and what I'm going through - no one paid attention.
So for me TINAU was really so important, and it seems to me that until it started it was really difficult for me in Israel, so it wasn’t just about learning Hebrew, but, really, my life.
--
And Shay said something about rules, and I wanted to say, like, what a shame, Shay, that you weren't my teacher—I wanted rules, I wanted to learn grammar, I wanted to learn, like, how to speak in the future tense.. My teacher, Rachel, she wanted content, but she didn't realize that she was giving us so much problematic, racist content...
And I remember that one time she asked everyone... We learned the word "’am” [people in Hebrew, I.M], really early on in the course, and she asked everyone - 'What is your ‘am?'
And I thought, 'Shit, it's so political, it's so... how can I say something political about what I believe, in the atmosphere of Zionism and everything, like - I have no words for it! I'm starting, like I'm still learning
So I said: 'I have no ‘am, everyone is my ‘am!'
And she was really angry, she shouted, she said: 'It's not true, like, the Americans—they're your ‘am, the Chinese—your ‘am, the Christians...' And she didn't accept it...like, she stopped the lesson, and she stood there in front of me, I'm sitting, I'm learning, I'm new, I haven't been there a month at all, and she's standing there, and the whole time she told me 'You don't understand, you don't understand, you don't understand!'
So for me, it's like I learned, 'Okay wow I don't have many words but I also have power, I have like six words, and I can say something that hurts her, she doesn't know how to deal with it.'
So the whole issue of power relations, it's so interesting, because at the beginning I really felt I had no power, I couldn't, like, I don't fucking understand this language! And when she got angry and yelled at me... it was so hard for me, like I don't know how to respond [to this] in English so how will I respond Hebrew?
I didn't want a dialogue, but it got to the point where she said all kinds of things... ‘I don’t have any other option, I have to answer, so I have to answer with the words I have...’
And it's very interesting because now that I'm with you, with you I think, it's a shame I didn't have a critical TINAU teacher, but in the end, I wrote her a thank you letter, in Hebrew, without mistakes... I was really afraid [of maaking mistakes], like, I wanted to show her that I'm strong, like - you think you can you shout at me in Hebrew? I can shout too! And I wrote the thank-you letter ‘that I was able to learn how to argue in your course, with you, [though] it's not what I wanted, it's not what I expected or thought, it's not how I want to teach or it's how other people should learn, but in the end I came to some... Like in a movie, like, I took the power back—I'm better than that, what you tried to do, you didn't succeed.’
זאת באמת הייתה בשבילי חוויה די טראומטית בשבילי, בהתחלה, ועד שפגשתי את קרן, עד שקרן ודניאל הצטרפו לקורס שלי, כל הפסקה בכיתי בשירותים לבד, ואני לא אומרת את זה כדי להיות דרמטית, זו פשוט הייתה החוויה שלי באולפן... ואחרי ההפסקה עשיתי pep-talk לעצמי, ש"את יכולה, את חכמה... האנשים האלה- הם לא יודעים שזה גזעני, הם לא יודעים שזה כואב, ושזה פוגע בי, ואני חושבת... מישהו ששאל 'איך את?' וקרן ודניאל היו האנשים הראשונים ששאלו אותי את זה!
וזה היה כל כך כאילו מהפך שמישהו שמישהו שם לב לחוויה שלי ושם לב שזה היה קשה
ועד שפגשתי את איתמר ומרים ושי ודייב והצוות של כזל"א הרגשתי ממש בודדת בחוויה שלי.
כאילו זה חויה באולפן, וחויה בארץ
זה שאני שונה, ואיך שאני הגעתי ולמה אני פה, ואף אחד לא מבין, אף אחד לא שם לב, כאילו לא עשיתי עלייה-זאת חוויה שאנשים מבינים, ומה שאני חיה-- זה אף אחד לא שם לב.
אז בשבילי TINAU זה באמת היה כל-כך חשוב, ונראה לי עד שזה התחיל היה ממש קשה לי בארץ, אז זה לא סתם קטע של לימוד עברית, אבל, ממש החיים שלי.
--
ושי אמר משהו על כללים, ורציתי להגיד, כאילו, איזה חבל, שי, שאתה לא היית המורה שלי—אני רציתי כללים, אני רציתי ללמוד דקדוק, רציתי ללמוד, כאילו, איך לדבר בעתיד... המורה שלי, רחל, היא רצתה תוכן, אבל היא לא הבינה שהיא נתנה לנו כל-כך הרבה תוכן בעייתי, גזעני...
ואני זוכרת שפעם אחת היא שאלה את כולם... למדנו את המלה "עם", ממש מוקדם בשיעורים, והיא שאלה את כל אחד- 'מי העם שלך?'
ואני חשבתי 'שיט, זה כל-כך פוליטי, זה כל-כך... איך אני אגיד משהו פוליטי על מה שאני מאמינה, באוירה של ציונות והכל, כאילו- אין לי מלים לזה! אני מתחילה, כאילו אני לומדת'
אז אני אמרתי: 'אין לי עם, כולם העם שלי!'
והיא באמת כעסה, היא צעקה, היא אמרה: 'זה לא נכון, כאילו, האמריקאים—הם העם שלך, הסינים—העם שלך, הנוצרים...' והיא לא קיבלה את זה... כאילו, היא עצרה את השיעור, והיא עמדה שם מולי, אני יושבת, אני לומדת, אני חדשה, לא הייתי שם חודש בכלל, והיא שם עומדת, וכל הזמן היא אמרה לי 'את לא מבינה, את לא מבינה, את לא מבינה!'
אז בשבילי, כאילו למדתי, 'אוקיי וואו אין לי הרבה מלים אבל יש לי גם כוח, יש לי כאילו שש מלים, ואני יכולה להגיד משהו שכאילו, פוגע בה, היא לא יודעת איך להתמודד עם זה.'
אז כל הנושא של יחסי כוחות, זה כל-כך מעניין, בגלל בהתחלה ממש הרגשתי אין לי כוח, אני לא יכולה, כאילו
I don’t fucking understand this language ! וכשהיא כועסת וצועקת עליי... היה כל-כך קשה לי, כאילו אני לא יודעת איך לענות באנגלית אז איך אני אענה בעברית... אני לא רציתי דיאלוג, אבל זה הגיע למקום שהיא אמרה כל מיני דברים.. אין לי, אין לי אופציה, אני חייבת לענות, אז אני חייבת לענות עם המלים שיש לי...
וזה מאוד מעניין כי עכשיו שאני איתכם, איתכן אני חושבת, חבל שלא היה לי מורה מTINAU ביקורתי, אבל בסוף אני כתבתי לה מכתב תודה, בעברית, בלי טעויות.. ממש פחדתי, כאילו, רציתי להראות לה שאני חזקה, כאילו – את חושבת שאת יכולה לצעוק עליי בעברית? אני יכולה לצעוק גם! ואני כתבת את המכתב-תודה, תודה שאני הצלחתי ללמוד איך להתווכח בקורס שלך, איתך, זה לא מה שרציתי, זה לא מה שציפיתי או חשבתי, זה לא איך שאני רוצה ללמד או זה איך שאנשים אחרים צריכים ללמוד, אבל בסוף הגעתי לאיזשהו... כמו בסרט, כאילו, לקחתי את הכוח בחזרה—אני יותר טובה מזה, מה שאת ניסית לעשות, לא הצלחת' אבל היה די טראומטי, החוויה הייתה ממש ממש קשה וזה שאנשים לא הבינו את זה , 'אה את לומדת באולפן, איזה יופי, את מדברת כל-כך יפה, איזה יופי!'
No comments:
Post a Comment